שירים באמת מלמדים לקרוא?

שבוע טוב,

בהמשך למה שדיברנו בשבוע שעבר אודות הצורך ללמד קריאה בצורה פשוטה, יסודית ועקבית — אני רוצה להרחיב את הנושא בנקודה נוספת:

מה לגבי שירים ומנגינות על אותיות וניקוד? האם באמת שירים על האותיות והצלילים עוזרים לילד להגיע לקריאה?

ובכן, קודם כל צריך להקדים יסוד חשוב מאוד המובא בספרי הקבלה והחסידות: יש מושג שנקרא “מקיף ופנימי”.

יש דברים שפועלים על הילד בצורה מקיפה — כלומר, הם לא נכנסים אצלו עדיין בצורה מסודרת וברורה, אבל הם יוצרים אווירה, חיבור, רגש, והשראה.

ויש דברים שפועלים בצורה פנימית — בצורה מסודרת, יציבה, ומדויקת.

וכאן חשוב להדגיש: לשירים בהחלט יש כח.

גם בדורות הקודמים — עוד כשהילדים היו תינוקות ממש, האמהות היו שרות להם שירים על אותיות התורה.

יש אפילו שירים עתיקים מארצות אשכנז, שהאמהות היו שרות לילדים הקטנים על האותיות והניקוד “קמץ א אָ” וכדומה.

כלומר — עצם השירה על אותיות התורה היא דבר קדוש, עמוק, ומשפיע מאוד.

כאשר ילד שומע שוב ושוב את שמות האותיות, את שמות הניקוד, ואפילו שר אותם — זה בהחלט משפיע עליו רגשית, רוחנית ולימודית.

אבל — וכאן מגיעה הנקודה החשובה: שירים לבדם לא מלמדים לקרוא.

הם יכולים ליצור חיבור. הם יכולים להכין את הקרקע.

אבל כאשר מגיעים ללימוד עצמו — צריך שיטת לימוד קריאה מסודרת. צעד אחרי צעד. בלי קיצורי דרך.

כי הרבה פעמים ילד “יודע לשיר” את האותיות — אבל לא באמת יודע את האותיות.

הוא זוכר את הרצף של השיר, לא את הידע עצמו.

אפשר לדמות את זה לבניין: יש את כל הלבנים, אבל הן מפוזרות.

השיר נותן לילד את ה”לבנים”. אבל רק הלימוד הפנימי, המסודר, היבש לכאורה — בונה מהלבנים בניין אמיתי.

ולכן, הלימוד שמביא את הילד לקריאה אמיתית הוא דווקא הלימוד הישיר:

מול ספר, אות אחרי אות, הברה אחרי הברה, עם שינון, עקביות, וסדר.

איך ללמד קריאה לילדים — צורה חווייתית ויסודית?

כמובן — זה לא אומר שלימוד צריך להיות יבש מבחינה רגשית. להפך, הילד צריך ליהנות, להרגיש הצלחה, ולהתחבר.

וגם אצלנו בתוכניות הקריאה — אנחנו בהחלט משתמשים בטכניקות, העצמה, וחיבור רגשי.

אבל את הקריאה עצמה — בונים בצורה מסודרת, פנימית, ויציבה.

לסיכום:

השירים הם “מקיף” — הם יוצרים חיבור והשראה.

אבל הקריאה עצמה נקנית דווקא דרך לימוד פנימי, מסודר, ושיטתי.

זו לימוד קריאה צעד אחר צעד — כפי שנמסר לנו מדור לדור.

שבוע טוב ובהצלחה רבה.

נתניאל גדליה הלוי זיס — מנהל המכון

פוסטים דומים

כתיבת תגובה