שירים באמת מלמדים לקרוא?
שבוע טוב,
בהמשך למה שדיברנו בשבוע שעבר אודות הצורך ללמד קריאה בצורה פשוטה, יסודית ועקבית — אני רוצה להרחיב את הנושא בנקודה נוספת:
מה לגבי שירים ומנגינות על אותיות וניקוד? האם באמת שירים על האותיות והצלילים עוזרים לילד להגיע לקריאה?
ובכן, קודם כל צריך להקדים יסוד חשוב מאוד המובא בספרי הקבלה והחסידות: יש מושג שנקרא “מקיף ופנימי”.
יש דברים שפועלים על הילד בצורה מקיפה — כלומר, הם לא נכנסים אצלו עדיין בצורה מסודרת וברורה, אבל הם יוצרים אווירה, חיבור, רגש, והשראה.
ויש דברים שפועלים בצורה פנימית — בצורה מסודרת, יציבה, ומדויקת.
וכאן חשוב להדגיש: לשירים בהחלט יש כח.
גם בדורות הקודמים — עוד כשהילדים היו תינוקות ממש, האמהות היו שרות להם שירים על אותיות התורה.
יש אפילו שירים עתיקים מארצות אשכנז, שהאמהות היו שרות לילדים הקטנים על האותיות והניקוד “קמץ א אָ” וכדומה.
כלומר — עצם השירה על אותיות התורה היא דבר קדוש, עמוק, ומשפיע מאוד.
כאשר ילד שומע שוב ושוב את שמות האותיות, את שמות הניקוד, ואפילו שר אותם — זה בהחלט משפיע עליו רגשית, רוחנית ולימודית.
אבל — וכאן מגיעה הנקודה החשובה: שירים לבדם לא מלמדים לקרוא.
הם יכולים ליצור חיבור. הם יכולים להכין את הקרקע.
אבל כאשר מגיעים ללימוד עצמו — צריך שיטת לימוד קריאה מסודרת. צעד אחרי צעד. בלי קיצורי דרך.
כי הרבה פעמים ילד “יודע לשיר” את האותיות — אבל לא באמת יודע את האותיות.
הוא זוכר את הרצף של השיר, לא את הידע עצמו.
אפשר לדמות את זה לבניין: יש את כל הלבנים, אבל הן מפוזרות.
השיר נותן לילד את ה”לבנים”. אבל רק הלימוד הפנימי, המסודר, היבש לכאורה — בונה מהלבנים בניין אמיתי.
ולכן, הלימוד שמביא את הילד לקריאה אמיתית הוא דווקא הלימוד הישיר:
מול ספר, אות אחרי אות, הברה אחרי הברה, עם שינון, עקביות, וסדר.
איך ללמד קריאה לילדים — צורה חווייתית ויסודית?
כמובן — זה לא אומר שלימוד צריך להיות יבש מבחינה רגשית. להפך, הילד צריך ליהנות, להרגיש הצלחה, ולהתחבר.
וגם אצלנו בתוכניות הקריאה — אנחנו בהחלט משתמשים בטכניקות, העצמה, וחיבור רגשי.
אבל את הקריאה עצמה — בונים בצורה מסודרת, פנימית, ויציבה.
לסיכום:
השירים הם “מקיף” — הם יוצרים חיבור והשראה.
אבל הקריאה עצמה נקנית דווקא דרך לימוד פנימי, מסודר, ושיטתי.
זו לימוד קריאה צעד אחר צעד — כפי שנמסר לנו מדור לדור.
שבוע טוב ובהצלחה רבה.
נתניאל גדליה הלוי זיס — מנהל המכון
