קריאה שהיא הרבה מעבר למיומנות – תובנה לחודש אלול
שבוע טוב ומבורך,
אנחנו נמצאים בחודש אלול – חודש החשבון, ההתבוננות וההכנה לקראת ראש השנה.
ואני רוצה לקחת את החשבון הזה גם אל עולם הקריאה, ולהתבונן בנקודה יסודית מאוד:
מה בעצם אנחנו מעבירים לילד כאשר אנחנו מלמדים אותו לקרוא?
במבט ראשון, קריאה היא פשוט מיומנות. הילד צריך להכיר אותיות, ניקוד, צירופים ומילים, ולדעת לפענח אותם.
אבל האם זה באמת כל הסיפור?
יש הבדל מהותי בין עולם הקריאה התורני לבין תפיסת הקריאה הרווחת במערכת הממלכתית.
כאשר הקריאה נתפסת כמקצוע בלבד, היא הופכת למיומנות יבשה: הילד צריך לדעת לקרוא, בדיוק כפי שהוא צריך לדעת מיומנויות לימודיות אחרות.
אבל בעולם הקריאה התורני, הקריאה היא הרבה יותר מזה.
לא רק שיש דרך מסוימת כיצד ללמד את הילד לקרוא, כפי שהרחבנו בטורים הקודמים, אלא שעצם לימוד הקריאה נושא בתוכו ערך רוחני וחינוכי עמוק.
כאן חשוב לעצור לרגע.
כאשר אנחנו מלמדים ילד לקרוא על פי שיטת הקריאה התורנית, אנחנו לא רק מלמדים אותו איך לחבר אות וניקוד.
אנחנו מעבירים לו מסורת.
ומהי מסורת?
מסורת היא דבר שקיבלנו מדור לדור, דבר שנמסר לנו מאבותינו, עד משה רבינו.
אנחנו אומרים לילד, בעצם לימוד הקריאה:
יש כאן דרך.
יש כאן סדר.
יש כאן אמת שקיבלנו מדורות קודמים.
הקב”ה נתן לנו את התורה, והוא נתן לנו גם את האותיות, את הנקודות, את התנועות, את הצירופים ואת המילים – ובדרך הזו אנחנו לומדים אותן.
כך, כבר בתוך תהליך רכישת הקריאה, הילד מתחיל לקבל מושג של קבלת עול מלכות שמיים.
וזה דבר מופלא.
כי אם חושבים על תכלית החינוך, הרי המטרה היא לא רק שהילד ידע לקרוא, לחשב או לכתוב.
המטרה היא שבבוא הזמן, מתוך כל מה שקיבל בבית ובמוסד החינוכי, הוא יקבל על עצמו עול מלכות שמיים ויקיים תורה ומצוות מתוך הכרה ורצון.
וכל זה מתחיל הרבה קודם.
גם דרך הקריאה.
כאשר ילד לומד קריאה מגיל צעיר בדרך התורנית, הוא לא מקבל רק מיומנות. הוא מקבל ערכים.
הוא לומד שיש מסורת.
יש דרך.
יש מה שקיבלנו.
ויש משמעות לדברים כפי שהם נמסרו מדור לדור.
וזה בדיוק ההבדל בין ללמד ילד אותיות לבין להנגיש לו את עולם האותיות.
אפשר ללמד את אותן אותיות בדיוק כמיומנות טכנית.
ואפשר ללמד אותן כחלק מעולם קדוש, כחלק מתורה, כחלק ממסורת ישראל.
וממילא, הקריאה הופכת להיות הרבה יותר עמוקה.
לפי כמה עשרות שנים התקיימה פגישה בין הרב צבי כהנא מגדולי הרבנים בציבור הליטאי – לרבי מליובאוויטש. וכך הרבי אמר לו (תרגום מציטוט באידיש):
“ישנם בארץ ישראל עשרות אלפי ילדים שאינם יודעים צורת א’ כפי שכתוב “אנוכי השם אלוקיך”. הם יודעים צורת א’ מכיוון שזהו לשון המדוברת, אבל ישנו א’ של אנוכי השם אלוקיך. אין זה גוזמה הלוואי וזו הייתה גוזמה. ישנם עשרות אלפי ילדים יהודיים בארץ ישראל ואלו הילדים מתרבים, ומשנה לשנה מתווספים עוד ילדים שהולכים ונאבדים ב”שומר הצעיר” מכיוון שהם אינם מתחנכים בין יהודים שילמדו אותם קמץ א אָ”
הנקודה שעולה מכאן היא עמוקה מאוד:
אפשר להכיר את הצורה של האות.
אפשר לדעת להגות אותה.
ואפשר גם לדעת לקרוא אותה.
אבל אפשר גם לדעת מה עומד מאחוריה.
להבין שהאותיות והניקוד אינם רק סימנים גרפיים. הם חלק מעולם התורה, חלק מהמסורת שקיבלנו, וחלק מהדרך שבה ילד יהודי מתחיל להכיר את עולם הקדושה.
וזו אולי אחת התובנות החשובות ביותר לחודש אלול.
כשאנחנו מתכוננים לראש השנה, אנחנו מתכוננים לקבלת עול מלכות שמיים.
ואם כך, אולי כדאי להתבונן גם בדרך שבה אנחנו מנגישים לילדים שלנו את הקריאה.
לא רק ללמד אותם לקרוא.
אלא ללמד אותם את הקריאה מתוך המסורת.
מתוך ההכרה שיש כאן דבר קדוש שעבר אלינו מדור לדור.
כי כאשר הקריאה נלמדת בדרך הנכונה, היא יכולה להיות הרבה יותר מאבן יסוד לימודית.
היא יכולה להיות אחת מאבני היסוד של החינוך היהודי.
שבוע טוב ומבורך,
נתניאל זיס – מנהל מכון זיס – ליבת הקריאה
|
💡 הידעת? כשלומדים ילד לקרוא, לא רק מלמדים אותו לחבר אותיות וניקוד. בדרך שבה מלמדים אותו את הקריאה, אפשר להנחיל לו גם מסורת, ערכים וקבלת עול מלכות שמיים. |
