שלום לכולם ואנחנו בטור השבועי - יום 5 בשעה 5:55

אז איפה נעצרנו שבוע שעבר, זוכרים?

נעשה תקציר: לימוד הקריאה בשפה העברית (וגם בלשון הקודש) מתואר כ'קריאה'. 

למה? למי הילד קורא?

ובכן, בשעת לימוד הקריאה, הילד קורא להקב"ה לבוא אליו.

כאשר אנחנו ניגשים לילד ולומדים איתו קריאה, צריך להיות ברור לנו שאנחנו לא ניגשים ללימוד הקריאה כקריאה טכנית יבשה.

אנחנו ניגשים ללימוד, מתוך מקום של ערך רוחני עצום.

ואז ילד או ילדה הלומדים קריאה, ירגישו שהם לא לומדים סתם סימנים גרפיים, אלא הם לומדים את תורת ה' ממש. והם קוראים להקב"ה להיות איתם.

ואז נעצרנו בשאלה, אוקי. מה הלאה? מה תכל'ס זה עוזר לנו בלימוד הקריאה?

ובכן, היום ניגע קצת בשיטת הקריאה התורנית המסורה מדור לדור. שיטה זו שונה בהרבה, משיטות קריאה שונות שצצו בדור האחרון.

במה? בהרבה!

אבל לא נוכל בטור אחד לגעת בכולם. ניקח רק דבר אחד, ובעז"ה בפעמים הבאות נתייחס לעוד פרטים.

מי שהיה במפגש זום השבוע שמע על חשיבות לימוד הנקודות.

מה זה לימוד נקודות?

בדיוק כמו לימוד האותיות.

על פי המקורות התורניים, כל אות וניקוד, הוא לא סתם סימן גרפי. יש לו ייחודיות רוחנית.

מובא בזוהר הקדוש שכאשר הקב"ה רצה לברוא את העולם, כל האותיות באו לפני הבורא ובקשו ממנו שהוא יברא את העולם דרכם (בפועל הקב"ה בחר באות ב' ולכן התורה מתחילה באות ב' - "בראשית ברא").

כלומר, כל אות בשפה העברית היא מציאות רוחנית אלוקית.

גם צורת האות מראה על הצינור הרוחני שאות זו מעבירה. לדוגמה, האות ג' היא גומלת חסדים, לכן היא עם הפנים לכיוון האות ד' – דל, שפירושו עני. וכן בכל שאר האותיות, לכל אות יש אופי רוחני מסויים.

בלי נדר בטורים הבאים נוכל להתייחס לכל אות איזו ייחודיות יש לה.

(לעומת זאת האותיות של שאר השפות הם סימנים גרפיים מוסכמים שאין להם משמעות רוחנית)

אותו הדבר הנקודות. לכל נקודה יש כח רוחני מיוחד.

מוסבר בתורת הקבלה והחסידות, שמבחינה מסויימת, שרשם הרוחני של הנקודות גבוה משרשם הרוחני של האותיות.

לכן רוב הנקודות מופיעות כנקודות ולא מצוירות כמו האותיות, כי הן כל כך מופשטות שאי אפשר לצייר אותן.

טוב, אז מה תכל'ס?

בתכל'ס, כשאנחנו מלמדים את הילד קריאה, חשוב מאוד שהוא יהיה בקיא בשמות הנקודות, בדיוק כמו שהוא בקיא בשמות האותיות.

למה? ככה!

בטח תשאלו, אבל בהרבה בתי הספר ות"ת והוראה מתקנת לא מלמדים כך. אלא הופכים את שמות הנקודות לצלילים, 

כדי שלילדים יהיה כביכול יותר קל. לדוגמה,  ָ הם יקראו לזה A ולא קמץ? אז מה התשובה?

התשובה היא, זו המסורת שקבלנו מדור לדור. נקודה. כך נהגו ללמד את כל ילדי ישראל בכל הדורות ואף אחד לא יכול ואסור לו לשנות זאת.

ואגב, שיטה זו היא רלוונטית לכל סוגי הקהילות, ספרדים, אשכנזים, חסידיים ותמנים.

אבל אני יודע שקשה לקבל כשאומרים ככה.

אז כדי שיהיה לכם יותר קל לקבל את זה, אנסה להסביר גם מבחינה לוגית.

כאשר הילד בקיא בשמות הנקודות, יהיה לו הרבה יותר קל להבחין בין התנועות השונות.

קשה לי להסביר לכם בתוך טור של מילים, אם הייתי יודע איך עושים את זה, הייתי מצרף לכם הקלטה. הענין הוא, שבתוך שם הניקוד טמון הצליל של הניקוד.

אם נקרא לסימן הזה ָ קמץ, בתוך השם קאאאמץ טמון הצליל של אָ

וכן הלאה בשאר הנקודות:

    ַ בתוך השם פאאאתח טמון הצליל של אַ

ֶ            ֶ בתוך השם סאאאאגול טמון הצליל של אֶ

ֵ         ֵ בתוך השם צאאירה, טמון הצליל של אֵ

 וכן הלאה בשאר הנקודות.

עכשיו אני כותב לכם כאיש מקצוע, כאשר עברו דרכי אלפי ילדים.

זה פשוט עובד. הילד קולט הרבה יותר טוב את הצלילים. זה זורם לו בדם. זה נכנס פנימה. בלי טריקים ובלי שטיקים.

לילדים שמתקשים אנחנו משתמשים כמובן בכל מיני טכניקות, אבל ידיעת שמות הנקודות זו ליבת הקריאה.

ולכן לכל הורה ולכל מורה שמלמד/ת, אני ממליץ מאוד (מי אני שאמליץ? הרי זו המסורת שקבלנו. מישהו צריך את ההמלצות שלי? מול חכמי וגדולי ישראל שכך נהגו בכל הדורות. אבל כדי שלא תיישמו את זה בקבלת עול, אז אני אומר לכם בוודאות – זה עובד) להקנות לילד את שמות הנקודות באופן כזה שהוא יהיה בקיא בהם ישר והפוך, בדיוק כמו האותיות.

אנחנו גם נחבר את הילד לכח הרוחני של הנקודות וגם נקבל ילד שבקיא בצלילי התנועות.

כמובן שכלל זה הוא הן לבנים והן לבנות, בלי כל הבדל. גם להן מגיע ללמוד את שמות הנקודות.

עד כאן לבנתייים.

יש לכם שאלות? משהו לא הובן? השיבו במייל או צרו קשר בשמחה.

בהצלחה רבה