חודש החשבון או חודש הקריאה?

שלום לכולם ואנחנו בטור השבועי - יום 5 בשעה 5:05


וואו, יש כל אחד הרבה לכתוב על לימוד הקריאה.


אבל, אני משתדל גם להתאים את התכנים לתקופת השנה.


אנחנו כעת בחודש אלול. כידוע חודש אלול, הוא חודש החשבון. חשבון נפש .


חשבון נפש זה לאו דווקא על עניינים גבוהים העומדים ברומו של עולם, אלא בעיקר על דברים פשוטים.


כפי שכותב רש"י על הפסוק "והיה עקב תשמעון" - "מצוות קלות שאדם דש בעקביו". כלומר, הרגלים לא טובים, שאדם רגיל לעשות אותם כל יום והם לא ממש עבירות חמורות.


אז כשאנחנו עורכים חשבון נפש, נסתכל על עצמינו, על הילדים שלנו ועל התלמידים שלנו (למי שיש) ונבדוק מה קורה עם ההרגלים שלהם.


איזה הרגלים אתם שואלים? הרגלי קריאה כמובן.


אתם יודעים כמה ילדים ומבוגרים לא יודעים לקרוא? המון.


אני לא מתכוון על קריאת סיפורים של קומיקס, גם לא על קריאת מודעות מעיתון.


אני מתכוון על קריאת חומש, נביא, תהילים.


אז אם לא ידעתם עד עכשיו, הגיע הזמן שתדעו:


איך נדע אם ילד/מבוגר יודע לקרוא או לא? נבדוק אותו בקריאת טקסטים תורניים.


למה? כי המילים המופיעים בסיפורי קומיקס או בעיתונים, הם מילים שאנו משתמשים בהם ביום יום.


מילים אלה נרכשות על בסיס תבניתי. כלומר, הילד/מבוגר מפתח את היכולת לקרוא על בסיס התמונה של המילה.


לדוגמה, המילה 'אבא'. כל ילד שקצת קורא, יאמר מיד שכתוב 'אבא'. כי תבנית המילה של רצף האותיות, אלף, בית, אלף, יוצרים תמונה. התמונה הזו נחקקת במוח ובכל פעם שהוא יראה את המילה הזו הוא יקרא 'אבא'.


האם זה אומר שהוא יודע לקרוא? ממש ממש לא.


אז איך נדע אם ילד/מובגר יודע לקרוא?


ניתן לו לקרוא טקסט מהתנ"ך (כמובן טקסט שלא מכיר בעל פה) ונראה איך הוא קורא.


בטקסטים מהסוג הזה, אין לו ברירה והוא חייב לקרוא על בסיס הניקוד.


לדוגמה, המילים ספר ישעיה פרק ס' "וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".


ילד שקורא על בסיס תבניתי, אולי הוא יצליח לקרוא את שני המילים הראשונות. אבל את המלים הבאות, "לְאוֹרֵךְ" "לְנֹגַהּ" "זַרְחֵךְ", אין מצב שיקרא מדויק.


וכאן, אני מוכרח לכתוב בכאב, אני רואה לא פעם ולא פעמיים, ילדים וגם מבוגרים יראי שמים, בעלי מידות טובות, אך קוראים בתורה בשגיאות נוראיות.


איך אפשר לצפות מתלמיד/ה שיצליחו בלימודיהם אם הם לא יודעים לקרוא???


אז הילדים חכמים, יש להם מנגנוני הגנה. הם מפתחים כל מיני טכניקת כדי לגרום להורים או למורים לחשוב שהוא יודעים לקרוא. אבל בתכל'ס, הוא לא יודע לקרוא!


לא פעם ולא פעמיים אבחנתי ילדים בוגרים שקוראים סיפורים ברצף. אבל כשאני מראה להם אות בודדת עם ניקוד תחת האות, הוא לא יודע לומר לי מה זה. אתם קולטים? אז נכון, זה מקרה קיצוני,


אבל להערכתי, הבעיה הזאת שהקריאה מתבססת בעיקר על תבנית המילה ולא על הניקוד, קיימת אצל 50% לפחות מהתלמידים בציבור החרדי. מה שגורם להרבה טעוית במהלך קריאת טקסטים תורניים בעיקר.


וכפי שכתבתי לעיל, בעיה זו קיימת גם אצל מבוגרים. אם אצליח אצרף לכם כאן פרק כ' בתהילים שחבר כנסת קורא. זה פשוט מבייש. והוא לא היחיד. הרבה אנשים היום לא יודעים לקרוא.


אז לפני שאנחנו עורכים חשבון נפש על הילדים שלנו איך לשפר אותם בדברים העומדים ברומו של עולם, בואו נבדוק קודם את הבסיס. שהם יודעים לקרוא!!


בואו נבדוק את עצמינו שאנחנו יודעים לקרוא! אתם יודעים כמה הורים שילדיהם עברו אצלינו תהליך בהקניית הקריאה, מספרים לנו שכעת הם - ההורים עצמם - יודעים הרבה יותר טוב לקרוא. כלומר, התהליך עזר להם לא פחות מהילדים עצמם.


אז קדימה. קחו את הזמן לבדוק את הנושא. זיהיתם שיש קושי? טפלו בנושא ואל תזניחו.


שלכם, נתניאל זיס.


דילוג לתוכן