מהרהורי ליבי ערב ראש השנה תשפ״ז
שבוע טוב ומבורך,
אנחנו נמצאים ימים ספורים לפני ראש השנה.
אלו ימים שבהם כל יהודי עוצר מעט. מתבונן בשנה שחלפה, עושה חשבון נפש, ובעיקר נושא את עיניו אל השנה החדשה ומתפלל שתהיה שנה טובה ומתוקה – טובה ומתוקה לא רק באופן נסתר, אלא בטוב הנראה והנגלה.
ובתוך ההרהורים והמחשבות של הימים האלה, אני מוצא את עצמי חושב גם על השליחות שמלווה אותי כבר שנים רבות – לימוד הקריאה של ילדי ישראל.
כמנהל מכון זיס – ליבת הקריאה, אני פוגש במהלך השנה הורים, מלמדים ומורות, מנהלי מוסדות ואנשי חינוך. אני רואה ילדים שמתקדמים ופורחים, ולצערי גם ילדים שמגיעים אחרי שנים של קושי, תסכול ופערים.
ולקראת השנה החדשה אני מרשה לעצמי לשתף אתכם בכמה מהרהורי ליבי.
לא תוכנית עבודה או רשימת הוראות.
פשוט כמה משאלות שאני נושא איתי לקראת תשפ״ז.
להורים – שהאחריות על הקריאה תתחיל בבית
המשאלה הראשונה שלי היא שכל הורה בישראל יפנים עד כמה לימוד הקריאה של הילד הוא עניין משמעותי, ועד כמה האחריות עליו מתחילה קודם כל בבית.
בוודאי שאנחנו שולחים את ילדינו למוסדות חינוך ומצפים שהמוסד ילמד אותם. אבל איננו יכולים להסיר מעצמנו את האחריות ולומר: “המערכת כבר תעשה את שלה”.
הייתי רוצה לראות הורים שמכניסים את ילדיהם לעולם האותיות כבר מגיל צעיר. מגיל שלוש, ואפילו קודם לכן – כשהילד שומע שירים על האותיות ורואה מול עיניו את האותיות הקדושות.
לא מתוך לחץ ותחרות.
אלא מתוך הבנה שאנחנו נותנים לילד מתנה שתלווה אותו כל חייו.
כי עתידו של ילד מושפע מאוד מהאופן שבו הוא רוכש את הקריאה: הביטחון העצמי שלו, הרמה הלימודית שלו, מצבו החברתי, הקשר שלו ללימוד התורה ויראת השמיים שלו.
הלוואי שכל הורה ירגיש: הקריאה של הילד שלי היא גם האחריות שלי.
ואם אצליח במהלך שליחותי להביא עוד ועוד הורים להבנה הזאת – והיה זה שכרי.
למלמדים ולמורות – להתחבר בחזרה למסורת
המשאלה השנייה שלי היא למלמדים ולמורות היקרים.
ייתכן שלמדתם שיטות רבות. יש לכם ידע, ניסיון וכלים מקצועיים שרכשתם במשך השנים.
המשאלה שלי היא שבתוך כל הידע הזה לא נאבד את הדרך שקיבלנו במסורת.
שנלמד ונכיר לעומק את שיטת הקריאה התורנית והמסורתית, וניצמד אליה.
זו הדרך שעברה בעם ישראל מדור לדור.
ואני מאחל שכל מלמד וכל מורה, בכל מקום שבו הם מלמדים, יכירו אותה לעומק ויבינו שהערך שלה אינו רק תורני ורוחני.
יש בה גם היגיון דידקטי עמוק.
וכאשר מחברים מסורת עם מקצועיות – אנחנו יכולים לתת לילד בסיס אמיתי ויציב לקריאה.
למנהלי המוסדות – שהקריאה תהיה בראש סדר העדיפויות
המשאלה השלישית שלי מופנית למנהלים היקרים והאהובים.
אני יודע כמה אתם נותנים מעצמכם. כמה אחריות מונחת על כתפיכם וכמה נושאים דורשים את תשומת לבכם בכל יום.
ודווקא משום כך אני מאחל לכם ולי שבשנה הקרובה לימוד הקריאה יהיה בראש סדר העדיפויות של המוסד.
לא עוד נושא בתוך המערכת.
יסוד.
להשקיע באנשי המקצוע הנכונים. להשקיע בהכשרה ובהשתלמויות. לתת את המענים הדרושים לילדים שמתקשים.
ובעיקר – לא להסתפק בתחושה ש”כנראה כולם בסדר”.
לערוך בכל שנה מיפוי ומבדק מסודר, ולדעת באמת היכן עומד כל ילד בקריאה.
כי ילד שקורא היטב מקבל הרבה מעבר ליכולת טכנית.
אנחנו יכולים לחסוך ממנו תסכולים, קשיים לימודיים ולעיתים גם בעיות משמעת שנולדות מתוך תחושת כישלון.
ובעיקר, אנחנו נותנים לו את הכלי המרכזי שיאפשר לו ללמוד, להתקדם ולהמשיך בדרך התורה והמצוות מתוך שמחה וביטחון.
למערכת החינוך – להצמיח מומחים לקריאה
ויש לי משאלה גם למערכת החינוך כולה.
אני מלא תקווה שנגיע להבנה שקריאה היא מקצוע בפני עצמו.
כדי להביא ילדים לקריאה מלאה ואמיתית, אנחנו זקוקים לאנשים ולנשים שמתמחים בתחום הקריאה עצמו.
אנשי מקצוע שמכירים לעומק את האותיות, הניקוד, הצירופים, הפענוח, הדיוק, השטף והבנת הנקרא; שיודעים לזהות היכן ילד נתקע, ובעיקר – כיצד לקדם אותו משם.
כשנכשיר מומחים אמיתיים לקריאה ונאפשר להם להתמקד בתחום הזה, נוכל בעזרת ה’ לראות את פירות ההשקעה ולהביא הרבה יותר ילדים לקריאה מלאה בתוך זמן מוגדר.
והמשאלה האחרונה – לדעת מהי קריאה יהודית
ובסוף, ישנה משאלה אחת שמחברת מבחינתי את הכל.
בכל מוצאי שבת אנחנו אומרים: “המבדיל בין קודש לחול”.
גם בעולם הקריאה חשוב שנדע להבחין בין קריאה כמיומנות כללית לבין קריאה יהודית־תורנית.
ילד שמסוגל לקרוא סיפור – רכש יכולת חשובה.
אבל זו עדיין אינה כל השאיפה שלנו.
אני רוצה שילד יהודי יוכל לפתוח תנ”ך ולקרוא.
לפתוח משנה ולקרוא.
להחזיק מחזור בראש השנה וביום הכיפורים ולהתפלל מתוכו.
לקרוא בהגדה של פסח.
לפתוח מגילת אסתר.
להיכנס בעצמו אל אוצר הספרים היהודי.
זו הקריאה שאליה אני שואף.
אלו הם הרהורי ליבי ערב ראש השנה תשפ”ז.
אני מאחל לעצמי, לכם ולכל ילדי ישראל, שתהיה זו שנה טובה ומתוקה, שנה של הצלחה ושל שליחות.
שנה שבה נזכה לראות עוד ילד ועוד ילדה רוכשים קריאה מלאה, מדויקת וחווייתית.
שנה שבה נזכור שכאשר אנחנו מלמדים ילד לקרוא, אנחנו לא רק מלמדים אותו מיומנות – אנחנו פותחים בפניו שער לעולם שלם.
ויהי רצון שתהא תשפ”ז – תהא זו שנת פלאות (‘פלא’ – אותיות ‘אלף’), שנה שבה נצליח לקחת את ילדינו ביד ולהצעיד אותם בדרך הנכונה, מתוך שמחה, ביטחון ואהבת התורה.
ושנזכה כלנו לשנה של גאולה אמיתית ושלמה, בבניין בית המקדש, תיכף ומיד ממש.
שבוע טוב, כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה,
נתניאל זיס
מנהל מכון זיס – ליבת הקריאה
